זכרונות לאורך הדרך

כל אחד ואחת התחילו את צעדיו במטבח בהיסוס. אף אחד לא נולד שף- כולנו מתחילים מהדברים הפשוטים, הקלים. מנסים לא להסתרבל כדי לא לקבל מטבחפוביה לנצח.

אני זוכרת את המנה הראשונה שלמדתי להכין- אורז עם תירס. אתם בטח מרימים גבה (או שתיים) וצוחקים שאני קוראת לזה בשם המפוצץ "מנה"- הרי זה רק אורז עם תירס, אבל בשביל ילדה בת 13-14- זה המון! אני חושבת שאחותי סיבסדה את סין מכל האורז שהיא אכלה בזכותי כשהיתה קטנה. כשאמא היתה בעבודה ולא היה לה זמן להכין אוכל- הייתי מבשלת אורז עם תירס ומטגנת שניצל מוכן של מאמא עוף. את המתכון לימדו אותנו בשיעור כלכלת-בית בכיתה ז'. אני חושבת שעדיין יש לי את המחברת עם המתכונים שעשינו. אני זוכרת את הכיתה הענקית ואת הסירים והכלים מהזכוכית שהיו בכיתה. אני חושבת שהילד שהיתי דלוקה עליו בכיתה ז' היה הבנן זוג שלי בבישולים. כמה מרגש זה היה לבשל ביחד.

אני זוכרת את העוגה הראשונה שלמדתי להכין- עוגת שוקולד צ'יפס מהספר "מבשלים כמו גדולים" שאמי קנתה לי- ספר הבישול הראשון שלי, שעדיין מונח אחר כבוד על מדף ספרי הבישול. את מתכון העוגה אני זוכרת בע"פ, המתכון הכי קל בעולם, וגם אחרי 11 שנה- עדיין מקבל המון מחמאות. בספר, אגב, יש עוד הרבה מתכונים נהדרים ואני עדיין משתמשת בו מדי פעם. יש בו מתכון לכדורי שוקולד, לסלטים ופשטידות קלות. מרב שימוש, בחלק מהדפים יש כתמי שוקולד...

אני זוכרת את הפעם הראשונה שנגעתי בבשר חי. זה היה כשהייתי בצבא ונמאס לי לאכול שניצלים של מאמא עוף... בזמנו חשבתי שאני עומדת להקיא. או לקבל התקף לב. לא ידעתי מה יותר גרוע. כדי לעבור את הרגע בשלום התקשרתי לחברה שלי- אולה- וביקשתי שתשאר איתי על הקו, כדי שאם יקרה לי משהו- היא תוכל לבוא ולהציל אותי. אני ממש רואה לנגד עיני את עצמי נוגעת בזהירות באצבע בבשר הורוד הזה ואומרת "יאכס"... עד היום אני לא כל כך אוהבת להתעסק עם בשר חי- הבעיה שאני מאוד אוהבת לאכול אותו, אז אין הרבה ברירה. איך אומרים? חייבים לאהוב חיות- הם מאוד טעימות (ויסלחו לי כל הצמחוניים והטבעוניים, אבל חסה זה האוכל של האוכל שלי).

אני זוכרת את התקופה כשבעלי ואני התחלנו לצאת והתחלנו לבשל ביחד. בזמנו הבישול שלנו הסתכם ברביולי קנוי מוכן בשקית והכנת רוטב לפי המתכון שהיה על השקית. בזמנו זה היה הדבר הכי טעים בעולם בשבילנו. פעם אחת ניסינו להיות ממש בוגרים ולהכין בשר בתנור. יצא מזעזע והזמנו פיצה...

כל הדברים הקטנים האלה גרמו לי לאט לאט להתאהב במטבח. זו ממש לא היתה אהבה ממבט ראשון- אבל היום אני עושה את זה בשמחה ובכיף ואני נהנית לחפש מתכונים חדשים ומעניינים ולנסות לנחש ממה מורכבת המנה במסעדה. אני מסוגלת להתעורר בבוקר שישי עם חשק למנה כלשהי-שאני לא יודעת איך חשבתי עליה- ללכת ולחפש מתכון שלה.

יש לי המון מתכונים שאני רוצה לנסות אבל מפחדת. אני מפחדת לעבוד עם בצק- קיורטוש זה אחד הדברים שאני רוצה כבר חודשים לנסות לעשות- אבל אני לא אוזרת את האומץ לכך. אני ממש רוצה לעשות פלמיני רוסים אמיתיים- כמו שהינו עושים בקיץ אצל סבא וסבתא כשהייתי קטנה עם הבני דודים שלי. אני רוצה למצוא מתכון לסלט מעניין. ואני ממש חייבת ללמוד לעשות את הרוטב לסלט שעושה אמא של בעלי. 

אני מאוד מקווה שבעתיד הקרוב גם המנות הנ"ל יהפכו למנות קבועות בתפריט שלי ואוכל להציג בגאווה תמונות שלהם בבלוג :) עד אז, קבלו את המתכון המשופר שלי לעוגת שוקולד צ'יפ:

200 גר חמאה מומסת (אפשר להחליף בכוס שמן קנולה)

כוס וחצי סוכר

3 ביצים

2 וחצי כוסות קמח תופח

אחד וחצי אשל

שוקולד צ'יפ

תבנית 20X30 ס"מ

חממו את התנור ל180 מעלות צלסיוס

ערבבו את החמאה עם הסוכר עד לקבלת תערובת אחידה

הוסיפו את הביצים וערבבו שוב

הוסיפו כמחצית מכמות הקמח והאשל- ערבבו עד לקבלת תערובת אחידה ללא גושים

הוסיפו את שאר הקמח והאשל וערבבו שוב

הוסיפו 4-8 כפות שוקולד צ'יפ

העבירו את הבלילה לתבנית

יש לאפות בתנור 30-40 דקות - עד שקיסם שננעץ במרכז העוגה יוצא יבש

הגישו את העוגה לאחר שהיא תתקרר ותתייצב

בתאבון!!